היום לפני 19 שנים, ב-20 בינואר 1993, הלכה לעולמה השחקנית (בעיקר, אבל גם זמרת ורקדנית) אודרי הפבורן.
הפבורן נולדה בשם אודרי רסטון, לאב ממוצא בריטי-אוסטרי, ולאם ברונית מהאריסטוקרטיה ההולנדית. האב שינה את שמו מתוך הנחה (שגויה) כי הוא צאצא של איזה אציל אנגלי בשם ג'יימס הפבורן, שהיה בעלה השלישי של מרי, מלכת הסקוטים. נו טוב. בכל מקרה, הטיפוס חובב הכבוד הזה נתפס ע"י אשתו הברונית כשמכנסיו למטה בסמיכות חשודה לאומנת האחראית על הטיפול בילדים. וכך הקיץ הקץ על נישואי הוריה של הפבורן.
עוד לפני שהתגרשו, נדדו בני המשפחה רבות בעקבות עבודת האב וקשרי המשפחה הענפים של האם. אודרי הקטנה, בזכות עובדה זו, ידעה לדבר באופן שוטף בפלמית, אנגלית, הולנדית, צרפתית, איטלקית וספרדית.
אחרי גירושי ההורים עברו אודרי ואימה לאנגליה, שם גרו תחילת מלחמת העולם השנייה. מתוך מחשבה שהולנד תהיה נייטרלית כמו שהייתה במלחמת העולם הראשונה, עקרו השתיים לשם והתיישבו בארנהיים. תקוותיהן, כידוע, נתבדו. אחרי הפלישה של בעלות הברית לנורמנדי, החלו תושבי העיר לסבול רעב, ואודרי חלתה לעיתים תכופות. את הזמן הייתה מעבירה בריקוד תמורת כסף, אותו אספה לטובת המחתרת ההולנדית. בעת הזו חוותה הפבורן חוויות שהותירו בה חותם: "יש לי זכרונות. פעמים מספר הייתי בתחנות רכבת, וראיתי רכבות עמוסות ביהודים שהועברו. ראיתי את כל הפרצופים מעבר לקרון. אני זוכרת בבירור, ילד אחד עומד עם הוריו על הרציף, מאד חיוור, מאד בלונדיני, לובש מעיל גדול ממידותיו, והוא עולה על הרכבת. הייתי ילדה, שצופה בילד". חוויות הילדות הללו דחפו אותה, ככל הנראה, להיות פעילה הומניטרית ביוניצ"ף משלהי הקריירה שלה ועד מותה.
אחרי המלחמה החלה אודרי ללמוד בלט באופן רציני, ואף התפרנסה מריקוד. עם זאת, השכר לא היה גבוה מספיק עבורה ועבור אמה, שהיו זקוקות לכסף. יתר על כן, הפבורן הבינה כי היא כנראה לא תהיה פרימה בלרינה בשל גובהה (1.70 זה גבוה בשביל רקדנית בלט, מסתבר), ובשל התזונה הלקויה ממנה סבלה בשנות המלחמה. הפבורן החליטה להתפרנס גם מתיאטרון, ומשם הדרך לסרטים הייתה קצרה.
הפבורן הופיעה בסרטים רבים שהקנו לה מעמד של כוכבת בתור הזהב של הוליווד בשנות ה-50 וה-60. היא זכתה באוסקר, אמי, גראמי, טוני ובוני. כולם פרסים אמיתיים! טוב נו, בוני לא אמיתי.
במהלך הקריירה שלה, ועוד יותר אחריה, הייתה הפבורן שגרירה של רצון טוב בקרן יוניצ"ף. היא סיירה בכל קצות העולם, ודווקא בקצוות הבעייתים שלו, מנצלת את היותה דוברת שפות רבות, מסייעת לילדים במצוקה, מסומליה, דרך אתיופיה וכלה בדרום אמריקה. היא המשיכה בפעילות זו עד סמוך למותה.
4 חודשים לפני מותה ביקרה בסומליה. בדרכה חזרה מסומליה חשה הפבורן בבטנה. היא נסעה ללוס אנג'לס על מנת לאבחן את העניין, ושם אושפזה אחרי שאובחנה בסרטן. מקץ מספר שבועות, כשמצבה החמיר והרופאים הרימו ידיים, בני משפחתה ביקשו להביאה לביתה בשוויץ. מכיוון שהיא התאוששה מניתוח, אי אפשר היה להטיס אותה במטוס רגיל. מעצב האופנה ג'בנשי הציע להטיסה במטוסו הפרטי, וכך היא נסעה בחזרה לשוויץ, במטוס מלא בפרחים.
ב-20 לינואר 1993, החזירה הפבורן את נשמתה לבוראה בשנתה. היא הייתה בת 63 במותה.
הבלוג הזה עוסק במוזיקה בד"כ, אבל הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי ולהקדיש את הפוסט לשחקנית הזו, בעיקר בגלל השיר הנפלא שהיא שרה בסרט בו השתתפה, Breakfast In Tiffany's. השיר בביצועה לא יצא לאור, אלא רק אחרי מותה בשנת 1993 באלבום אוסף. בפס קול הסרט נכללה גרסה תזמורתית שלו. השיר הוא כמובן Moon River שכתבו ג'וני מרסר והנרי מנציני.
הנה כמה דברים ש(אולי) לא ידעתם על השיר הענוג הזה שמלווה אנשים כבר מעל חצי מאה:
1. השיר היה אמור להיקרא Blue River, אבל מרסר (כותב המילים) מצא שיש שיר אחר באותו השם. יותר טוב ככה, לא?!
2. הנהר הוא נהר אמיתי בסוואנה, ג'ורג'יה, שביתו של מרסר השקיף עליו. שמו המקורי של הנהר הוא The Back River, והפופולריות של השיר גרמה למועצה המקומית לשנות את שמו של הנהר ל The Moon River.
3. My Huckleberry Friend זה לא רפרנס להאקלברי פין, הדמות שברא מארק טווין בספרו תום סויר. מרסר אמר שכתב אותו על חבר ילדות שלו, איתו היה קוטף אוכמניות (Huckleberry == אוכמניות).
4. מנהל בכיר בפראמונט רצה להסיר את השיר מהסרט לפני שיצא באופן רשמי. אודרי הפבורן התנגדה בתוקף. העדויות מהתקרית נעות בין הקוטב לפיו הפבורן אמרה "על גופתי המתה!" לבין הקוטב האחר, בו הפבורן העבירה את אותו המסר, רק בשפה ציורית בהרבה.
איזה מזל שלא חתכו את הקטע הזה! אולי היא לא הייתה הזמרת הגדולה בתבל, אבל היא שרה את זה כ"כ יפה!! ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא בעצמה טובת מראה.
היום לפני... 
תגובות
פיילוט לתגובה. נסיון 1,2,3 . אמיר בר
הניסוי עבר בהצלחה 🙂