היום לפני 41 שנים, ב-7 בינואר 1971, יצא בארה"ב אלבומה השני של להקת Black Sabbath, ושמו Paranoid.
אחרי שורה של שירים עדינים ורכים, החלטתי היום לשים שיר קצת יותר אגרסיבי ואנרגטי ובועט (לא משנה בדיוק איפה הוא בועט).
כמה מילים על Black Sabbath: בזמן שבאנגליה ובעולם כולו, רוב המוזיקה התרכזה סביב הביטלס, הביץ' בויז, ילדי הפרחים, וודסטוק עם גיטרה אקוטית וחלילית ואניצי דשא בשיער מתולתל, בבירמינגהם שבאנגליה קרו דברים טיפה אחרים. עיר קרה, ענייה, מפעלי מתכת ומסגריות – זה היה עולמם של טוני איומי, אוזי אוסבורן גיזר באטלר וביל וורד. וכמו שבירמינגהם הקרה והגשומה הייתה רחוקה מקליפורניה החולמת של סוף הסיקסטיז, ככה הייתה רחוקה המוזיקה של Black Sabbath מההרמוניות התמימות של האמהות והאבות. אם המקבילה הקולנועית של המוזיקה השלטת הייתה סוג של קומדיה רומנטית קלילה ולא מחייבת, או דרמה הוליוודית עם הפי אנד, הרי המוזיקה של Black Sabbath הייתה המקבילה המוזיקלית לסרט אימה עם סוף ממש רע. גיטרות כבדות, סולן שזועק את קרביו על הבמה, צלילים מאד נמוכים וארוכים המשרים תחושה של יגון כבד, ובאופן כללי, לא מה שהייתם לוקחים למסיבת ריקודים.
האלבום הראשון שלהם, שנקרא בפשטות Black Sabbath, היה ללעג ולקלס בפי המבקרים, אך ניכר היה דווקא שהקהל צמא למעט מהמריר מריר הזה של איומי ואוסבורן כדי לאזן את המתיקות של פרחי הסיקסטיז. הוא יצא, אגב, ביום שישי ה-13 בפברואר. מתאים לשטניות שהם ניסו לשדר. כדי לנצל את ההצלחה היחסית שלהם, מיהרו חברי Black Sabbath חזרה לאולפן והתחילו ביוני 1970 להקליט את אלבומם השני, Paranoid.
Paranoid יצא באנגליה בספטמבר 1970. בארה"ב עדיין נמכר יפה האלבום הראשון שלהם, לכן הוחלט לעכב שם את ההוצאה שלו לשוק. האלבום יצא לבסוף, כאמור, ב-7 בינואר 1971, היום לפני 41 שנים. גם האלבום הזה נקטל ע"י המבקרים, ונרכש בהמוניו ע"י הקהל. הסגנון הקשה לעיכול הקשה על המבקרים להבין בזמן אמת את החשיבות של האלבום. כיום, במרחק של כמה עשורים זה כבר ברור שהאלבום הזה מייצג את אחת מאבני הפינה של הרוק הכבד, והלהקה – מהווה צלע חשובה בשילוש הקדוש של הרוק הכבד: לד זפלין, דיפ פרפל, ובלאק סאבאת'.
האלבום בכלל היה אמור להיקרא "חזירי המלחמה" על שם שיר ממנו. חברת התקליטים חששה שהשיר (שהיה שיר מחאה על המעורבות של אנגליה במלחמת ויאטנאם) יפגע ברגשות הציבור, ולכן נבחר השיר Paranoid לשאת את שם האלבום. השיר עצמו, על אף היותו הלהיט הגדול ביותר של הלהקה בכל הזמנים, נכתב בדקות ספורות, אחרי שהתברר לחברי הלהקה שהם צריכים לספק עוד שיר כדי למלא את הזמן באלבום. טוני איומי חיבר את הקו המלודי של הגיטרה, ואוזי אוסבורן קרא לראשונה את המילים – שחיבר הבסיסט גיזר באטלר – תוך כדי שירה.
היום לפני... 