היום לפני 36 שנים, ב-10 בינואר 1976, הלך לעולמו צ'סטר ארתור ברנט, הידוע יותר בכינויו Howlin' Wolf.
צ'סטר, שנולד בשנת 1910 (נחשו איפה? נכון, בדלתא של מיסיסיפי), נחשב לאחד הכוחות הגדולים בעולם הבלוז. ולא סתם כוח – האיש הענק הזה, שהתנשא לגובה של כמעט שני מטרים ושקל ביום קליל כ-130 קילוגרם, היה נותן הופעות של כוח מתפרץ שאמרו עליו שהוא היחיד שיכול לזעזע את אמות הסיפין (פשוטו כמשמעו) של הבית, ובמקביל להפחיד את בעליו כ"כ שלא יעז להתלונן.
הוריו של וולף התגרשו כשהיה נער. אמו, נוצריה אדוקה, זרקה אותו מהבית לאחר שסרב להשתתף בעבודות הבית. הוא עבר לגור עם דודו, שהתייחס אליו בקשיחות. כשהיה בן 13 החליט לברוח, ולפי הסיפורים הוא הלך מרחק של מעל מאה קילומטר, כדי להצטרף לאביו, שם מצא שלווה ואושר בחיק משפחתו הגדולה. אחרי שזכה להצלחה הוא ניסה להתקרב מחדש לאימו, אך זו דחתה אותו וסרבה לקבל ממנו עזרה פיננסית בטענה שהיא לא רוצה לקחת כסף שהגיע מ"מוזיקת השטן" שמנגן בנה.
בשנת 1930 פגש וולף את מושא הערצתו, הבלוזיסט צ'רלי פאטון, שהיה אמן הבלוז הנערץ ביותר בדלתא בימים ההם. פאטון לימד אותו לנגן בגיטרה. את שיעורי המפוחית שלו הוא קיבל מסוני בוי וויליאמסון (השני), שהיה נשוי לאחותו למחצה. במהלך שנות ה-30, הופיע וולף עם כל גדולי הבלוז של התקופה, כולל סוני בוי וויליאמסון, ורוברט ג'ונסון, פלויד ג'ונס והאניבוי אדווארדס.
בשנת 1941 גויס וולף לצבא, ממנו השתחרר כעבור שנתיים, במהלך מלחמת העולם השניה. הוא חזר לעבוד בחווה שלו, והתעסק במוזיקה רק בסופי שבוע. בשנת 1951, כשהוא בן 41, הוא הקליט לראשונה באולפן. ההצלחה שלו הייתה כמעט מיידית, והוא הפך לסלב מקומי, מה שהוביל אותו היישר לזרועותיה המחבקות של חברת צ'ס משיקאגו. באמצע שנות החמישים הוא העתיק את מקום מגוריו ופעילותו לשיקאגו, שם הפך לגורם מפתח בעולם הבלוז. רק בשנת 1959 (כשהוא בן 49) יצא אלבומו הראשון שהיה למעשה תקליט אוסף של כל הפעילות שלו בשנות ה-50.
בשנות ה-60 וה-70 הוא המשיך להקליט כשהפופולריות שלו גואה וחוצה יבשות. אחרי ההכרה לה זכה בארה"ב, הוא החל להופיע גם ברחבי אירופה, ושיתף פעולה עם כוחות עולים בבלוז באנגליה, בחורים צעירים בשם אריק קלפטון וסטיבי ווינווד. בין שיתופי הפעולה היו גם סשנים לצידם של ווילי דיקסון, מאדי ווטרס ובו דידלי.
בניגוד לרבים מאמני הבלוז של תקופתו, וולף, שצמח מהאשפתות, זכה להצלחה פיננסית קבועה. הוא גם ידע להתנהל, נותר צנוע, ונמנע מליפול למלכודות הסמים, ההימורים והאלכוהול. בהיותו בן 40 , נטול השכלה פורמלית, הוא חבש את ספסל הלימודים על מנת להוציא תעודת בגרות. לאחר מכן הוא לקח קורסים פיננסיים שונים שנועדו כדי לסייע לו בניהול הקריירה.
את אשתו הוא פגש בהופעה, הבחין בה בקהל, ועל אף השתייכותה למשפחה מכובדת ומשכילה, שלא נוהגת להתרועע עם אנשי בלוז מהדלתא, הוא חיזר אחריה וזכה בליבה. לפי השמועה, הזוג נותר מאוהב עד מותו של וולף. הם גידלו את שתי בנותיה של אשתו מנישואין קודמים. אשתו המשכילה עזרה לו רבות בניהול עסקיו, ובשלב מסוים הוא היה כ"כ מצליח מבחינה פיננסית שהיה יכול להציע לנגניו לא רק משכורת, אלא גם ביטוח בריאות. תנאי ההעסקה הנדיבים שלו היוו מוקד משיכה ואפשרו לו לשכור את הנגנים הטובים ביותר שהיו בנמצא. לפי עדות בנותיו, וולף לא היה פזרן ולא הפגין את העושר שלו, אלא נותר צנוע, גם בסוג המכונית בה נהג.
הבריאות של וולף החלה להידרדר בשנות ה-60, ותאונה שעבר בשנת 1970, ושפגעה בכליותיו גם היא הייתה בעוכריו. בשנת 1976 הוא אושפז בבית החולים עקב סיבוכים בכליות, שם מצא את מותו.
הוא נקבר באילינוי, כשאת המצבה שלו, גיטרה אליה מחוברת מפוחית, תרם אריק קלפטון.
היום לפני... 