היום לפני 85 שנים, ב-25 בינואר 1929, נולד בברזיל אנטוניו קרלוס ז'ובים.
ז'ובים נחשב לאחד מכותבי השירים החשובים ביותר במאה ה-20. שירים פרי עטו הפכו לסטנדרטים של ג'אז, ובוצעו בידי זמרים כמו אלה פיצג'ראלד, פרנק סינטרה, ואינסטרומנטליסטים כמו אוסקר פיטרסון, הרבי הנקוק, צ'יק קוריאה ועוד.
ז'ובים הוא בין הראשונים ליצוק את יסודות הבוסה נובה, ולמעשה הוא זה שהמציא אותו, יחד עם הגיטריסט-זמר ז'ואאו ז'ילברטו. בתחילה הפופולריות של הסגנון הייתה מוגבלת לברזיל, אך אלבום משותף של ז'ילברטו והסקסופוניסט האמריקאי סטן גץ (בו הם מבצעים את שיריו של ז'ובים) חשף את הציבור האמריקאי לקסם של הבוסה נובה, והפופולריות של הסגנון נדדה מברזיל צפונה.
בשנות ה-60 הסגנון היה פופולרי ביותר, ולפופלריות מיוחדת זכה שירו של ז'ובים, Garota de Ipanema. השיר בוצע לראשונה באלבום Getz/Gilberto בו ביצעו סטן גץ ז'ואאו ז'ילברטו ואשתו, אסטרוד ז'ילברטו, את שיריו של ז'ובים. אסטרוד ז'ילברטו לא תוכננה לשיר, אבל בסשן ההקלטות החליטו ז'ובים וז'ילברטו לשלב את השפה האנגלית בהקלטה, ואסטרוד הייתה היחידה שידעה מספיק אנגלית בשביל לשיר. קולה חסר הניסיון אך גם חסר המניירות היה מושלם למשימה.
השיר מדבר על נערה מסוימת שהייתה חוצה יום יום את בית הקפה – ליד חוף איפנמה – בו ישבו ז'ובים וכותב מילות השיר, וינישיוס דה מוראס. מדי פעם הייתה נכנסת לבר, קונה סיגריות ומושכת את מבטיהם של הגברים במקום. שמה של הנערה האלו פיניירו (אלוהים יודע איך מבטאים את השמות הברזילאיים האלה…) ואפילו יש תמונות שלה!
וגם מחלוקת משפטית יש. השיר, כאמור, הצליח מאד והביא מיליונים של דולרים לכותביו ומבצעיו. אבל כשפיניירו, מקור ההשראה של השיר, פתחה בוטיק בגדים והעניקה לו את השם The Girl From Ipanema, יורשי הכותבים תבעו אותה. הם הפסידו בתביעה והיא הורשתה להשתמש בשם השיר לו שימשה השראה.
ז'ובים הלך לעולמו בגיל 67 כתוצאה מדום לב שחווה אחרי שעבר ניתוח להסרת גידול. מילותיו האחרונות למשפחתו היו "זיכרו אותי". נדמה לי שהוא יזכר, ואם לא הוא, אז שיריו יזכירו לנו אותו.
עשרות ביצועים יש לשיר The girl From Ipanema, ואני בחרתי בזה של פרנק סינטרה יחד עם מלחין השיר, נושא הפוסט הזה, ז'ובים.
היום לפני... 