היום לפני 43 שנים, ב-14 בינואר 1969, נולד בארה"ב דייב גרוהל.
נדמה לי שזה הפוסט הראשון שאני כותב על זמר חי שעדיין רלוונטי, ונמצא בשנות השיא שלו. ניל יאנג עדיין חי (יבדל"א!!!), אבל אם נודה על האמת, שנות השיא שלו נמצאות אי שם לפני 40, 30 ו-15-20 שנה. על אף שאלבומו האחרון היה מצוין, הוא מתקשה לייצר רצף של ניצחונות (אם נשתמש לרגע בז'רגון של פרשני ליגת העל בכדורגל). צ'ק ברי חי אך כבר לא רלוונטי שנים, דיוויד בואי נעלם מעל לפני השטח, פול מקרטני עושה בעיקר סיבובי הופעות ואת האלבום הטוב האחרון שלו הוציא לפני די הרבה זמן.
אז הנה נקרתה בפני ההזדמנות לכתוב על מישהו שחי, רלוונטי, בועט ונותן בראש.
דייב גרוהל, שנודע לראשונה לציבור הרחב בתור המתופף של להקת נירוונה, התחיל את הדרך דווקא בגיטרה. הוא לקח מספר שיעורים אצל מורה עד שהבין שהוא יכול להמשיך משם לבד. אחרי שניגן במספר להקות נעורים, החליט לעבור למערכת התופים, גם שם לימד את עצמו. בגיל 17 ניגש למבחנים ללהקת Scream, שיקר להם בנוגע לגילו וטען כי הוא בן 20. אחרי אודישן קצר הוחלט לקבלו, והוא בתגובה פרש מהתיכון. "הייתי בן 17, כולי נרעש ונרגש מההזדמנות לחוות ולראות את העולם, אז פשוט עשיתי את זה".
אחרי שני אלבומי אולפן ועוד שניים בהופעה חיה, הלהקה התפרקה, וגרוהל קיבל טלפון מקריסט נובוסליץ', הבסיסט של נירוונה. גרוהל הוזמן על ידו לסיאטל, נבחן, והתקבל כחבר מן המניין בלהקה הצעירה והאלמונית, שבאמתחתה היה אז אלבום אחד, Bleach, ושכבר החלה בהקלטות דמו לקראת האלבום השני, שיקרא Nevermind.
Nevermind, כשיצא, הפך את חברי הלהקה בן לילה לכוכבים. על אף שסגנונו של גרוהל על התופים היה מפתח בהצלחת הלהקה, גרוהל לא תפס את מקומו כמשמעותי, והוא החשיב את עצמו כעוד אחד בשורה ארוכה של מתופפים. בהתאם לתחושות הללו, הוא סרב לחלוק את שיריו עם חבריו ללהקה, כי חשש שהצליל של הלהקה יפגע אם שיריו יוקלטו. עם זאת, מאוחר יותר דווקא תרם גרוהל שירים מפרי עטו ללהקה.
עם התאבדותו של קורט קוביין בשנת 1994, גרוהל התלבט בקשר להמשך דרכו המקצועית. אחרי שהקליט דמו בו הוא מנגן בכל הכלים, הוא ניגן עם טום פטי, וגם סרב להצעה שלו להצטרף באופן קבוע ללהקתו. מכיוון שלא רצה לפצוח בקריירת סולו, הוא גייס עוד נגנים והקים את ה Foo Fighters, אותה הוא מוביל עד היום, בתפקיד הגיטריסט והסולן. חברי ההרכב התחלפו עם השנים, אך המנהיג הבלתי מעורער נשאר גרוהל. אלבום הדמו שהקליט גרוהל לבדו יצא בשנת 1995 בתור אלבום הבכורה של הלהקה, אחרי שמוקסס באופן קצת יותר הולם.
משנת 1995 ועד היום הם הקליטו שבעה אלבומי אולפן (האחרון בשנת 2011). הלהקה משלבת יסודות מלודיים עם קטעים יותר מהירים ו"כבדים" מבחינת הצליל. גרוהל אומר: "אנחנו אוהבים מוזיקה, בין אם אלו הביטלס, או קווין, או פאנק רוק. אני חושב שמה שמושך בפאנק רוק הוא האנרגיה והמיידיות של זה. הרצון לכסח. בו בזמן, אנחנו חולים על מלודיה טובה, אתה מבין? אז זה טבעי".
הנה דוגמה טובה לשיר מקסים ומלודי של הלהקה הנהדרת הזו. קצת התלבטתי, כי השיר הזה לא מאד מאפיין את הלהקה, אבל הוא שיר כ"כ יפה, שפשוט לא יכולתי להתאפק.
היום לפני... 