היום לפני 65 שנים, ב-8 בינואר 1947, נולד בבריקסטון שבאנגליה דייויד רוברט ג'ונס, הידוע יותר בשם דיוויד בואי.
אני שוב אפצח באמירה אישית: כמו שהמידע ברשת לגבי מלחינים ואמנים ישראליים הוא דל יחסית, הרי בנוגע לאמנים מסדר הגודל של בואי, שיכולים לפרנס (ומפרנסים) כותבי ביוגרפיות רבים, יש כמות מידע שקצת קשה לעכל. בהתאם לזה, אני לא מתכוון לסקור את כל הקריירה של בואי, אלא להתמקד דווקא בשנים שמעניינות אותי במיוחד – כל הקורות אותו עד וכולל האלבום המתעד את עלייתו ונפילתו של זיגי סטארדסט (והעכבישים ממאדים). לתקופה היותר מאוחרת נגיע (אולי) בהמשך.
בואי דווקא התחיל את הקריירה שלו בתור דייוי ג'ונס, אבל מכיוון שגם לסולן המונקיז היה את אותו השם, הוא בחר לו את השם בואי ע"ש ג'ים בואי, חייל והרפתקן אמריקאי מהמאה ה-19.
ההתחלה הייתה לא פשוטה בשביל בואי. אחרי מספר ניסיונות כחבר בלהקה הוא אפילו התייאש מעולם המוזיקה ושקל ללמוד פנטומימה. בשנת 1967 יצא אלבומו הראשון (דיוויד בואי), והוא נכשל לחלוטין במכירות. בהעדר הצלחה מסחרית, נאלץ בואי להתפרנס בדרכים אחרות. הוא אפילו עשה פרסומת לגלידה, ונדחה מפרסומת לקיט קט. במטרה לקדם את הקריירה שלו, הוחלט לצלם סרטון בן 30 דקות שמתעד הופעות של בואי עם החומר המוקדם שלו. הסרטון עצמו לא שודר עד שנת 1984, אבל בכל זאת הוא היה נקודת מפנה בקריירה שלו. תוך כדי הצילומים אמר בואי למפיקי הסרט:"הסרט הזה שלכם – יש לי שיר חדש בשבילו". אמר, ושר להם גירסה ראשונית של הקלאסיקה Space Oddity. השיר יצא, יחד עם האלבום השני של בואי ביולי 1969, סמוך למועד הנחיתה על הירח.
עם יציאת אלבומו השלישי, The Man Who Sold The World, יצא בואי למסע קידום מכירות בארה"ב, שם נתן דרור לפרסונה האנדרוגינית שלו. הוא הסתובב ברחובות ונתן ראיונות לתקשורת כשהוא לבוש שמלה, ובמקרה אחד כמעט הסתבך בקטטה עם הולך רגל אמריקאי שאיים עליו באקדח. אבל הרווח העיקרי שלו מהביקור בארה"ב היה ההתוודעות שלו לשני אמנים אמריקאים: איגי פופ ולו ריד. הוא שאף ליצור דמות שתשלב בין הדמות של איגי פופ למוזיקה של לו ריד. חברה שלו זוכרת אותו משרבט רשימות על מפיות קוקטייל ובהן רעיונות לכוכב פופ בשם איגי, או זיגי, והשאיפה שלו שהוא יראה כאילו נחת ממאדים. בשנת 1971 הוציא בואי את Hunky Dory, אבל כל כולו כבר היה מכוון מטרה ליצירת הדמות החוצנית שלו.
בתחילת 1972 יצא בואי עם הפרוייקט השאפתני של "עלייתו ונפילתו של זיגי סטארדסט והעכבישים ממאדים". להופעות התייצב בואי כשהוא עטוי גלימות שהיממו את הקהל, שיערו צבוע לאדום בוהק, וכולו שבוי בדמות שהוא יצר. הציבור חיבק אותו באהבה, ונוצרת מעין כת של מעריצים שנדדו איתו מהופעה להופעה בכל רחבי אנגליה. זו הייתה ההצלחה המשמעותי הראשונה של בואי, והיא זו שסללה את דרכו לכוכבות. עם זאת, להצלחה הזו היה מחיר. בואי הפך שבוי בתוך הדמות שיצר, ולעיתים לא היה משוכנע שהוא מסוגל להבחין בינה לבין דמותו האמיתית: "זיגי לא עזב אותי במשך שנים" אמר בואי שנים אח"כ, "כל האישיות שלי הושפעה מכך. זה היה מסוכן. ממש חששתי לשפיות שלי". באמצע שנת 1973 הוא הודיע בפתיע, במהלך הופעה, על "פרישה". בתווך הוא הספיק להוציא את אלבומו Aladdin Sane.
בשלב זה כל ההקלטות "הישנות" של בואי פתאום התחילו לעניין את חברות התקליטים, והן הוציאו מחדש את האלבום הראשון שלו, ואת The Man Who Sold The World, וגם את ?Life On Mars, מתוך Hunky Dory.
בשיר ?Life On Mars מנגן בהופעת אורח קלידן להקת יס, ריק וויקמן.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, לבואי אין שתי עיניים בצבע שונה. העין השמאלית שלו ניזוקה כתוצאה מקטטת נערים. הרופאים שבתחילה חששו לראייתו , הצליחו לשקם את העין בסדרת ניתוחים שכללה אישפוז שלו למשך ארבעה חודשים. הנזק שנותר הוא אישון מורחב באופן תמידי בעין שמאל, מה שמקנה לעין גוון מעט שונה מהגוון של העין השניה. הנער איתו התקוטט בואי נשאר חבר שלו, ואף היה האמן שעיצב את העטיפות של האלבומים הראשונים שלו.
היום לפני... 