היום לפני 68 שנים, ב-6 לינואר 1944, נולד בתל אביב המלחין יאיר רוזנבלום.
למרות שייללתי קצת על הנושא בפוסט על משה וילנסקי, אני חייב לציין זאת שוב. דווקא בזכות בלוג הזה אני זוכה לקרוא הרבה מאד חומר על נושא שמעניין אותי – המוזיקה, ועל האמנים אותם אני נהנה לשמוע. הרשת שמשמשת כמאגר מידע בלתי נתפס בהיקפו כשמדובר על אמנים הפועלים מעבר לים, הופכת להיות דלה, עילגת במקרים רבים, לא תמיד אמינה ובעיקר לא מקיפה מספיק כשמדובר באמנים ישראלים (לפחות המעט שכתבתי עליהם עד כה). על אמנים מסוגו של וילנסקי הרי אפשר לכתוב אנציקלופדיה, ומה מוצאים ברשת? ערך בינוני בהיקפו ובתוכנו בויקיפדיה. מאד מתסכל ועצוב, בטח למי שאוהב מוזיקה ישראלית (גם, בטח לא רק) כמוני. ממה כל זה נובע? הרי לכל אמן היו גם חיים, והיו חברים, והקריירה שלו הייתה חשופה לעין הציבור, מה הסיבה שלא קיים כמעט תיעוד ברשת לדברים הללו?
בזמן שהשאלה נשארת פתוחה, אני אתמצת פה את מעט המידע שהצלחתי לדלות מהרשת אודות יאיר רוזנבלום, שהוא אחד המלחינים האהובים עלי.
רוזנבלום שכאמור נולד בת"א, למד נגינה בגיל צעיר מאד, ובתור נער היה מנגן יחד עם חבריו בחבורות זמר. הוא התגייס ללהקת הנח"ל בתור אקורדיוניסט, ומיד אחרי שחרורו הוא כתב את שירו הראשון ללהקה. הקשר שלו עם הלהקה נותר הדוק הוא הרבה לכתוב שירים ללהקה וף ניהל אותה מוזיקלית בהמשך. הוא שיתף פעולה עם פזמונאים רבים, ביניהם יורם טהרלב, יוסי בנאי, אהוד מנור, חיים חפר וירון לונדון. כמו כן הוא הלחין שירי משוררים דוגמת אלתרמן ושלונסקי.
בשנת 1969 בביקור בקיבוץ שפיים הוא עלעל בעלון הקיבוצי ומצא שם שיר של משוררת צעירה. השיר שנקרא "מה אברך" הולחן על ידו והפך ללהיט גדול והעולם גילה את המשוררת רחל שפירא.
רוזנבלום היה זה שהכניס את הגיטרות החשמליות ללהקת הנח"ל כשנתן לחייל צעיר וג'ינג'י לנגן פתיחה לשיר (שהלחין רוזנבלום), שיר לשלום. לנגן המוכשר קראו דני סנדרסון. עדות להשפעה שלו על החומרים ללהקה, ועל העיבוד שלהם ניתן לראות דווקא בשיר שהוא לא כתב. הוואלס להגנת הצומח של נעמי שמר מאופיין בוואלס עם טוויסט, עם סינקופות משעשעות שמעניקות לשיר עניין וגוון מעט ג'אזי. נעמי שמר התנגדה לעיבוד המיוחד והעדיפה וואלס קלאסי, אך לשמחתי (ולשמחת כל מי שאוהב את השיר הזה) רוזנבלום ניצח בוויכוח הזה.
רוזנבלום המשיך לייצר להיטים ללהקות הצבאיות עד גוויעתן בסוף שנות ה-70. בנוסף, הוא עיבד מחדש את שיריו לטובת הסרט "הלהקה", והחזיר אותם לתודעת הציבור והפך אותם שוב ללהיטים.
בשנת 1996 הוא נפטר כתוצאה ממחלת הסרטן.
אחד השירים המעניינים שהלחין רוזנבלום היה פואמה של נתן אלתרמן, בשם "ליל חניה". ליל חנייה הוא שיר ארוך (מאד) והגרסה המושרת שלו כוללת רק חלקיק ממנו. השיר נכתב ע"י רוזנבלום לטובת פסטיבל הזמר , ודי בטעות, יש לומר. יהורם גאון התקשר אל רוזנבלום וביקש ממנו שיר לפסטיבל. למרות שלרוזנבלום לא היה כלום, הוא לא רצה להחמיץ את ההזדמנות לעבוד עם אמן מסדר הגודל של גאון, לכן אמר לו שיש לו שיר. גאון שאל אותו באיזה שיר מדובר, ורוזנבלום, ש "ליל היונה" של אלתרמן היה מונח מולו פתח אותו בעמוד אקראי ואמר "לשיר קוראים ליל חניה". גאון הודה לו ואמר שיגיע מחר להתרשם. רוזנבלום עבד כל הלילה וקילל את עצמו על הבחירה הלא מוצלחת (השיר לא מחורז ובעל משקל קשה מאד להלחנה), אבל בסוף יצא לו שיר. יהורם גאון לא בא למחרת, אבל לרוזנבלום כבר היה את השיר. אז במקום לתת אותו ליהורם גאון, הוא נתן אותו לחנן יובל, ירדנה ארזי ואפריים שמיר, שיחד עם שלישיית אף אוזן גרון (גלגול מוקדם של הכל עובר חביבי) שרו את השיר בפסטיבל.
השיר הוא דוגמה טובה ליכולת הוירטואוזית של רוזנבלום, שלוקח כאן טקסט שירתי, מלא במילים מליציות, שמדבר על נושא טעון, והופך אותו במטה הקסמים שלו לשיר נפלא, שנותר רענן באזני כל מי שמקשיב לו ממש, גם כמעט 40 שנה אחרי שראה אור.
הנה הביצוע מהפסטיבל עצמו. התיאום בין החברים לא מושלם, הסאונד מחורבן למדי, אבל שלושת הזמרים הצעירים והנפלאים לוקחים את השיר הלא פשוט הזה ומביאים אותה בביצוע סוחף ונהדר.
ומי שרוצה את הביצוע האולפני, ומתעצל לחפש אותו, הנהו (התמונה היא של אף אוזן גרון, השלישיה העשתה להם קולות – גרסה מוקדמת, כאמור, של הכל עובר חביבי).