היום לפני 38 שנים, ב-16 בנובמבר 1974, כבש את פסגת מצעד הפזמונים האמריקאי להיטו של ג'ון לנון, Whatever gets you through the night.
זו תהיה הפעם הראשונה של לנון בפסגת המצעד הזה (שאר חבריו לביטלס כבשו את הפסגה לפניו), וגם האחרונה אותה יזכה לראות בימי חייו.
השיר נוצר כשיתוף פעולה בין לנון לבין אלטון ג'ון. לנון, בעת ההיא במשבר יצירתי ואישי בחייו, נעזר באלטון ג'ון, שהיה שם חם מאד בעולם המוזיקה באותה התקופה. לנון חסר הביטחון פקפק ביכולתו לייצר עוד להיט שיתברג במקום גבוה במצעד. אלטון ג'ון, לעומת זאת, היה משוכנע בהצלחת השיר, ושכנע את לנון להסכים לעסקה הבאה: אם השיר מגיע למקום הראשון, לנון מתחייב להופיע עם אלטון.
השיר אכן הגיע למקום הראשון, ולנון קיים את הבטחתו לאלטן ג'ון, והופיע איתו בקונצרט לרגל חג ההודייה, שנערך במדיסון סקוור גרדן בניו יורק ב-28 לנובנמבר 1974. זו תהיה ההופעה האחרונה של ג'ון לנון.הנה הביצוע מתוך ההופעה, מיד אחרי שאלטון ג'ון מציג את לנון.
היום לפני 36 שנים, ב-7 באוגוסט 1976, עלה לראש המצעד האמריקאי הדואט של אלטון ג'ון וקיקי די, Don't go breaking my heart.
השיר הוקלט כמחווה של השניים לדואטים של מוטאון, סטייל מרווין גיי וטמי טרל. אלטון ג'ון הקליט את החלק שלו בטורנטו קנדה, בעוד קיקי די מקליטה את שלה בלונדון. המפיק המוזיקלי של השיר נזכר כי כשהיה עם אלטון ג'ון בהקלטת החלק שלו, אלטון שר כמעט את כל השיר. רק אחרי שזה העיר לו על כך שמדובר בדואט, ולא בהופעת אורח, נרגע אלטון ג'ון והותיר לשותפתו קצת יותר שורות של שירה.
מוזר ככל שזה ישמע, זה היה השיר הראשון של אלטון ג'ון שהגיע למקום הראשון בבריטניה, יתר על כן, הפעם הבאה בה שהה בפסגה הבריטית הייתה 14 שנים מאוחר יותר, עם Sacrifice. בארה"ב זה היה הסינגל השישי שלו שמגיע למקום הראשון.
הוידאו של השיר נחשב לאחד הזולים ביותר שהופקו מעולם. במאי הטלוויזיה היה עסוק באותה שעה בצילום ספיישל של רוד סטיוארט והייתה לו חצי שעה פנויה. הוא איתר חדר נטוש באולפן הצילומים, בחופזה דאג שתהיה דקורציה מינימלית, שם שלוש מצלמות והחל לצלם, בעודו מורה לאלטון ג'ון ולקיקי די "לעשות עם השפתיים", ולאלתר העמדה. גם אלטון ג'ון וגם קיקי די החמיצו יותר מפעם אחת את הכניסה שלהם, וניתן לראות את זה בוידאו. גם הריקוד שמנסה אלטון ג'ון ללמד את קיקי די בסוף, נראה מביך מכדי להיות מתוכנן.
אה, ויש גם גרסת חבובות!! בערך באמצע אומרת מיס פיגי: "תאכלי את הלב, קיקי!!"
היום לפני 38 שנים, ב-13 באפריל 1974, עלה לראש המצעד האמריקאי שירו של אלטון ג'ון, Bennie and the Jets.
אלטון ג'ון לא חשב שהשיר הזה יהיה להיט. באנגליה השיר יצא רק כצד ב' של השיר Candle in the Wind, ואילו בארה"ב חשבו שהשיר הזה יהווה צד א' טוב יותר. אלטון ג'ון מחה, אך כשהשיר החל להיות מושמע בתחנות הרדיו השחורות של ארה"ב השיר הפך ללהיט ענק. עובדה זו – שהשיר הצליח רבות גם בקרב הקהל השחור – הסבה גאווה רבה לאלטון ג'ון, שהושפע רבות מאמנים שחורים. יתר על כן, שימו לב לוידאו המצורף: הוא מצולם מתוך תכנית טלוויזיה שנקראה Soul Train, ששרתה קהל שחור בעיקר. אלטון ג'ון היה אחד הלבנים היחידים שהופיע בתכנית הזו (גם דייויד בואי הופיע שם). ההופעה בתכנית הייתה לבקשתו של אלטון, שכן הוא היה מעריץ של התכנית ונהג לצפות בה בחברת נגניו כשהיו בסיבובי הופעות.
אקסל רוז, סולנה של Guns & Roses ציין את השיר הזה כאחד מהמקורות שהשפיעו עליו וגרמו לו להפוך לזמר. ואכן, הגבוהים של אלטון ג'ון מזכירים את הצווחות של אקסל רוז מדי פעם.
היום לפני 46 שנים, ב-21 לינואר 1966, נשא ג'ורג' הריסון לאשה את פטי בויד.
נראה לי שאם הייתה תחרות "המוזה עליה כתבו את השירים הכי יפים ברוקנרול", פטי בויד הייתה לוקחת בהליכה. לא תמיד יש תיעוד חד משמעי, ומכיוון שמדובר באהבות, לפעמים נכזבות ולעיתים אסורות, לא תמיד הכותבים הודו בכך בפה מלא, אבל אין כמעט ספק שאת השיר Something של הביטלס כתב ג'ורג' הריסון לאשתו דאז, את השירים Layla ו- Bell Bottom Blues כתב קלפטון לאהבתו הנכזבת דאז, וכשכתב את השיר Wonderful Tonight, קלפטון כתב אותו לבת זוגו דאז, כולן אותה אישה – פטי בויד.והיו עוד שירים. חתיכת מוזה היא הייתה…
בויד, שהייתה דוגמנית, נשכרה לשמש כניצבת בסרטם של הביטלס, A Hard Day's Night. שם פגש בה הריסון לראשונה. מילותיו הראשונות של הריסון לבויד היו "האם תינשאי לי?". בויד צחקה, והריסון אמר "טוב, אם לא תינשאי לי, תהיי מוכנה שאזמין אותך ארוחת ערב הערב?" בויד נכבשה, והשניים יצאו לדייט, בליווי בריאן אפשטיין (הא(1)?! אולי זה היה מקובל אז, לכו תדעו…). השניים נישאו בתחילת שנת 1966 כאשר פול מקרטני משמש כשושבין יחד עם בריאן אפשטיין, ורינגו וג'ון מבלים בחופשה עם נשותיהם, במטרה להסיח את דעתם של העיתונאים מהנישואין. אחרי הנישואין יצאו השניים לחופשה בטירה בצרפת, בלווית – שוב – בריאן אפשטיין (הא(2)?! אולי אפשטיין – הגיי להזכירכם – מגונן על הביטל הצעיר מאימת הנשים?). שושני הנישואין קמלו, ואחרי שנפל ריחוק בין השניים (בויד האשימה בכך את הנטיות של הריסון למדיטציות ואימוץ דתות וחוכמות מהמזרח), הם נפרדו בשנת 1974. למרות שמעולם לא חזרו להיות יחד, בויד תמיד טענה כי הריסון היה אהבת חייה.
אהבת חייה או לא, בויד המשיכה לשבור לבבות. מיק ג'אגר הודה בפני חברתו ששנים הוא ניסה לפתות את בויד, אך זו לא נענתה לו. עוד אחד שהיה כרוך אחריה היה אריק קלפטון. בשלהי שנות ה-60 התקרב קלפטון (אז גיטריסט צעיר ומבריק) לג'ורג' הריסון (אז כבר ביטל נערץ), ונוצר בין השניים שיתוף פעולה מוזיקלי. קלפטון בילה שעות רבות עם הריסון ובויד, כשבויד מנסה לזכות בתשומת ליבו של בעלה באמצעות פלירטוטים עם קלפטון. התכנית הסתבכה כאשר קלפטון התאהב בבויד, והפך אובססיבי כלפיה. באותם ימים הוא דווקא היה במערכת יחסים עם אחותה הצעירה של בויד, אך זו זרקה אותו אחרי ששמעה את Layla (שנועד בעצם לפטי בויד), והבינה שהיא מהווה עבורו לא יותר מתחליף לאחותה הבוגרת. קלפטון, שרוי באובססיה שלו, והלום צער עקב מותו של חברו ג'ימי הנדריקס, נכנס למערבולת של התמכרות להירואין. אחרי רומן קצרצר איתו, חזרה בויד לחיקו של הריסון.
עם הידרדרות היחסים של בויד עם הריסון, קלפטון היה שם כדי לקטוף את הפרס שלו. הוא פנה יום אחד לג'ורג' הריסון והתוודה בפניו על אהבתו לאשתו. "קח אותה, ואני אקח את החברה שלך", הגיב הריסון (התורות של המזרח כנראה לא דנות באריכות יתר בכל הנוגע לזכויות או לפחות כיבוד נשים…). בויד, כמובן, רתחה מזעם על שני החברים בזמן שהם, מצידם, המשיכו להיות חברים טובים, על אף המצב המוזר. מששכך הזעם של בויד, היא וקלפטון הפכו לזוג. הם נישאו בשנת 1979 (ג'ורג' היה שם כדי לנגן בחתונתם), אך גם שם דנדוני פעמוני החתונה גוועו יחסית מהר. למרות שהתגרשו רשמית רק כעבור 10 שנים, כבר אחרי 5 שנים פצח קלפטון במערכת יחסים, כולל ילדים מחוץ לנישואין. בויד לא הייתה מסוגלת להתמודד עם חוסר הנאמנות של קלפטון, ועם ההתמכרויות השונות שלו (בהתחלה זה היה הירואין, אח"כ אלכוהול).
השיר Layla מבוסס על ספר של Nizami, משורר פרסי בן המאה ה-12, שנקרא ליילה ומג'נון, המספר על אדם המאוהב באשה, אך אינו יכול לזכות בה בשל התנגדות הוריה. משהוא לא זוכה לממש את אהבתו, הוא משתגע (וכנראה המילה מג'נון בה אנחנו משתמשים עד היום קשורה לזה. אין לי כח לבדוק). קלפטון מצא קווי דימיון בין המצב הזה למצבו הוא בכל הנוגע ליחסיו עם בויד, ואימץ את השם לטובת השיר שלו.
הריף של הגיטרה, שהפך לחותם של קלפטון, נהגה ע"י דווין אולמן בכלל (גיטריסט גאון שניגן עם קלפטון באלבום הזה לפני שחזר ללהקתו, האחים אולמן).
פטי בויד מספרת כי קלפטון הזמין אותה לדירתו להשמיע לה את השיר: "הוא הדליק את הטייפ, הגביר את הווליום, והשמיע לי את השיר המרגש והעוצמתי ביותר ששמעתי בחיי. זה היה Layla, על בחור שמאוהב נואשות בבחורה שאוהבת אותו, אך הם לא יכולים לממש את אהבתם. הוא ניגן לי את זה פעמיים או שלוש, ולא הסיר את מבטו ממני, בוחן את ההבעה שלי. המחשבה הראשונה שלי הייתה 'אוי ואבוי, כולם ידעו שהשיר הוא עלינו'…. הרגשתי שלא בנוח עם העובדה שהוא הוביל אותי למסלול שלא הייתי בטוחה שאני רוצה בו, אבל ההבנה שאני נתתי לו השראה לכזו תשוקה ויצירתיות התגברה על שיקול דעתי. לא יכולתי לעמוד בפניו יותר".
ועוד משהו מעניין שלמדתי על השיר: החלק האחרון, זה של הפסנתר, נכתב ומנוגן ע"י ג'ים גורדון (בגרסת האולפן, כמובן). ג'ים גורדון היה המתופף של דרק והדומינוס (זו הלהקה שבה היה חבר קלפטון וזו שהוציאה את השיר באלבומה). גורדון היה נגן סשנים מצליח מאד והיה שותף בהרבה הקלטות באותה התקופה. באמצע שנות ה-70 החל גורדון לסבול מבעיות פסיכיאטריות קשות. הוא טען כי הוא שומע קולות, בעיקר את הקול של אימו. הוא אובחן כחולה בסכיזופרניה, מה שהרס לו את הקריירה המוזיקלית. בשנת 1983, בהיותו שרוי בהתקף פסיכוטי, רצח גורדון את אימו בפטיש. הוא נידון למאסר עולם, אבל אם אי פעם ישתחרר מהכלא, הוא יהיה מיליונר כתוצאה מהתמלוגים להם זכה בעקבות השתתפותו בכתיבת השיר.
התחלנו במוזה וגמרנו ברוצח סכיזופרן. יאללה, בואו נשמע כבר את השיר. בביצוע הזה יש גם איש עם נוצה על הראש שקוראים לו אלטון ג'ון, ובמשבצת נגן הגיטרה הג'ינג'י מחליף מארק קנופלר את דוויין אולמן המנוח.
היום לפני... 