Duane Allman

היום לפני 65 שנים, ב-20 בנובמבר 1946, נולד דווין אולמן, הגיטריסט המוביל של האחים אולמן.

בעיני רבים הוא נחשב לאחד הגיטריסטים הגדולים מאז ומעולם. לחובבי הרשימות: בשנת 2003 הוא דורג במקום השני (אחרי הנדריקס) ברשימת הגיטריסטים הגדולים של מגזין רולינג סטון.

ביום ההולדת 22 שלו (שזה היום לפני 43 שנים) , שכב דווין בביתו, קודח מחום. גרג, אחיו הדואג הביא לו בקבוק כדורים להורדת חום, ותקליט של טאג' מאהאל, גיטריסט בלוז אמריקאי. שעתיים אחרי שעזב הוא קיבל טלפון מאחיו: "אח קטן, אח קטן! בוא מהר!!" גרג הגיע ומצא את שדווין רוקן את הצנצנת, קילף את התוית מהבקבוק, והוא משתמש בו לנגינת גיטרה סלייד בשיר Statesboro Blues.
זו הפעם הראשונה שדווין ניגן בגיטרה סלייד, והצליל הייחודי שלו היה נדבך מרכזי בסאונד של האחים אולמן.
בשנת 1969 הקים דווין יחד עם גרג, אחיו, את האחים אולמן, שהייתה לאחת הלהקות האמריקאיות המשפיעות ביותר בשנות ה-70.
אחרי הצלחה רבה בשני האלבומים הראשונים, הגיע אריק קלפטון לצפות במופע של האחים אולמן. אחרי ההופעה, מאחורי הקלעים, ביקש אולמן מקלפטון, בדחילו ורחימו, להגיע לאולפן לצפות בהקלטות. קלפטון קפץ על המציאה וגייס את אולמן לנגן באלבום של דרק והדומינוס (הכולל בין השאר את ליילה ואת הקאוור ל Little Wing של הנדריקס). כשנשאל בראיון איך ניתן להבחין מי מנגן מה באלבום הוא אמר: "קלפטון מנגן בפנדר, ואני בגיבסון". למרות שהוצע לו, אולמן לא הצטרף כחבר מן המניין ללהקתו של קלפטון, ועל אף שניגן איתם בשלושה קונצרטים שונים, הוא נשאר נאמן ללהקתו המקורית.
ב-29 לאוקטובר 1971, מס' שבועות לפני יום הולדתו ה-25, בשיא ההצלחה שלו, נסע דווין אולמן בהארלי דייוידסון שלו. משאית נושאת עצים עצרה באופן מפתיע בצומת אותו התכוון לחצות. בניסיון להימנע מהתנגשות, היטה אולמן את האופנוע, אך לא הצליח להתחמק וספג פגיעה חמורה. הוא מת כעבור מס' שעות בבית החולים.

נחיתת סאדאת

היום לפני 35 שנים, ב-19 בנובמבר 1977, נחת בישראל אנואר סאדאת, ובכך הפך למנהיג הערבי הראשון שנוחת במדינת ישראל.

סאדאת ספג ביקורת קשה מהעולם הערבי על עצם הביקור ועל הנכונות שלו לשבת למשא ומתן עם הישות הציונית.
כבר בשנת 1971 יזם סאדאת פנייה לישראל דרך נציג האו"ם ובה הצעתו ליוזמת שלום. יוזמה זו נדחתה על הסף ע"י ממשלת גולדה ומשה דיין (אף הצהיר "טוב שארם א-שייח בלי שלום משלום בלי שארם א-שייח"). היוזמה הזו, אגב, לא כללה את הנספח הידוע שנוגע לפלסטינאים שהיה בהסכם שהושג, בסופו של דבר. ככה שעסקת שליט היא לא הפעם הראשונה שאנחנו מחכים לעסקה עתידית טובה יותר, ובסוף משלמים מחיר יקר יותר עבור אותה התמורה.

הסירוב הישראלי עודד את סאדאת ליזום יחד עם סוריה את מלחמת יום הכיפורים.
אותו משה דיין, שהיה מראשי המסרבים לדיון ביוזמת השלום של סאדאת, הוא זה שיצא בתחפושת למרוקו כדי להיפגש עם נציגו של סאדאת כדי להבין אם יש בכלל טעם להיפגש. משניתן האור הירוק, הודיע סאדאת בתשיעי לנובמבר כי בשביל השלום הוא יסכים להגיע לביקור רשמי בירושלים. כעבור יומיים הגיעה ההזמנה הרשמית ממנחם בגין, ראש ממשלת ישראל, וכעבור שמונה ימים נוספים נחת הנשיא המצרי בנתב"ג, והתקבל בכבוד מלכים ובהתרגשות גדולה של הציבור הישראלי.יש עשרות קטעי וידאו של הביקור הזה מסתובבים ברשת. מומלץ בחום.
במציאות הנוכחית של האזור זה נראה קצת כמו מדע בידיוני.

יהיה טוב?
הנה דיוויד ברוזה, בימים שעוד לא היה מאוס.

יוני רכטר

היום לפני 60 שנים, ב-18 בנובמבר 1951, נולד הנקניק מצייטלין, הידוע בכינויו יוני רכטר. או הפוך.
את הכינוי המשעשע הזה הדביק לרכטר אריק איינשטיין, בעת שעבדו יחד. אין מדובר בכינוי גנאי כמובן, אלא התייחסות לרזונו ולגובהו של רכטר, ולרחוב בו התגורר.

קצרה היריעה מלסקור את פעילותו הענפה של רכטר, ובאמת, כ"כ הרבה קלאסיקות הוא יצר והעניק לנו, שאין טעם להתחיל אפילו למנות אותן.

חוצמזה, הבנאדם נטול סליז. הוא כנראה ממש סבבה של בחור, אין פיסת מידע עסיסית עליו, כל מי שעובד איתו פשוט נהנה ומפרגן לו עד אין קץ.הוא נראה לי איש מקסים.

הנה שיר שהוא כתב עם חברו לספסל הלימודים בתיכון חדש בת"א, דן מינסטר (מתוך באופן קבוע וחד פעמי, יחד עם יהודית רביץ).

מזל טוב יוני!

Jeff Buckley

היום לפני 46 שנים, ב-17 בנובמבר 1966, נולד ג'ף באקלי, בנו של טים באקלי.
טים באקלי, למי שלא יודע, היה כוכב פולק-רוק בסוף שנות ה-60, תחילת ה-70. וכדרכם של כוכבים מהתקופה ההיא, גם הוא לא האריך ימים, ומת ממנת יתר של הרואין, בשילוב עם אלכוהול. בנו, ג'ף, היה בן 9 במותו של אביו.

אחרי מספר שנים בתור גיטריסט שכיר, בשנת 1994, הוציא ג'ף באקלי את אלבום האולפן הראשון (ולמעשה היחיד) שלו – Grace, שנחשב לאלבום מופת.
במהלך העבודה על האלבום השני שלו, טס באקלי לממפיס עם אנשי הצוות שלו. ב-29 למאי 1997 הוא יצא לשחייה לילית ספונטנית (ספונטנית עד כדי כך שהוא שחה עם בגדים ומגפיים) בעודו שר את Whole lotta love של לד זפלין. בן הלוויה שלו, שנותר על החוף, איבד לפתע קשר עין עם באקלי. מאמצי האיתור עלו בתוהו, וגופתו של באקלי התגלתה ברביעי ליוני בנהר המיסיסיפי.
הנתיחה שלאחר המוות קבעה שלא היו סימני אלכוהול או סמים בדמו של באקלי, ולמרות שיש נטייה לייחס מיסתורין למוות של מפורסמים (ועל אחת כמה וכמה מפורסמים שהם בנים של מפורסמים שמתו גם הם בגיל יחסית צעיר), כנראה מדובר בלא יותר מסתם טביעה.מיסתורין או לא, אין ספק שמדובר כאן בעוד פספוס של כישרון שהלך מוקדם מדי.

Whatever gets you through the night

היום לפני 38 שנים, ב-16 בנובמבר 1974, כבש את פסגת מצעד הפזמונים האמריקאי להיטו של ג'ון לנון, Whatever gets you through the night.
זו תהיה הפעם הראשונה של לנון בפסגת המצעד הזה (שאר חבריו לביטלס כבשו את הפסגה לפניו), וגם האחרונה אותה יזכה לראות בימי חייו.

השיר נוצר כשיתוף פעולה בין לנון לבין אלטון ג'ון. לנון, בעת ההיא במשבר יצירתי ואישי בחייו, נעזר באלטון ג'ון, שהיה שם חם מאד בעולם המוזיקה באותה התקופה. לנון חסר הביטחון פקפק ביכולתו לייצר עוד להיט שיתברג במקום גבוה במצעד. אלטון ג'ון, לעומת זאת, היה משוכנע בהצלחת השיר, ושכנע את לנון להסכים לעסקה הבאה: אם השיר מגיע למקום הראשון, לנון מתחייב להופיע עם אלטון.
השיר אכן הגיע למקום הראשון, ולנון קיים את הבטחתו לאלטן ג'ון, והופיע איתו בקונצרט לרגל חג ההודייה, שנערך במדיסון סקוור גרדן בניו יורק ב-28 לנובנמבר 1974. זו תהיה ההופעה האחרונה של ג'ון לנון.הנה הביצוע מתוך ההופעה, מיד אחרי שאלטון ג'ון מציג את לנון.

Georgia on my mind

היום לפני 52 שנים, ב-14 בנובמבר 1960, עלה למקום הראשון במצעד האמריקאי השיר Georgia on my mind בביצועו של ריי צ'ארלס.

למרות שרבים חשבו (וחושבים) שהשיר נכתב על מדינת ג'ורג'יה, הוא בעצם נכתב לאחותו של מלחין השיר.

לפי הסיפורים, צ'ארלס בכלל לא התכוון להקליט את השיר, ועשה זאת רק בלחצו של הנהג שלו, אחרי ששר אותו ללא הרף בזמן הנסיעה במכונית.

בשנת 1979 השיר אומץ ע"י מדינת ג'ורג'יה והפך לשיר הרשמי שלה.בשנת 2004, בהלווייתו של צ'ראלס, שר וילי נלסון את הגרסה שלו לשיר.איזה שיר מקסים!

Bangladesh

היום לפני 42 שנים, ב-13 בנובמבר 1970, הגיעה לשיאה סופת הציקלון שהכתה במזרח פקיסטן (היום בנגלדש).

באירוע, המוכר כאחד מאסונות הטבע הקשים של המאה העשרים, נספו בין 300,000 לחצי מיליון אנשים (!!). יבולים שהושחתו, הביאו מראות קשים של רעב ועוני לארץ עניה גם כך.

כל זה הביא את ג'ורג' הריסון להגות (בעזרתו של ראווי שנקר, נגן הסיטאר) רעיון של קונצרט למען מטרות צדקה. זה היה הקונצרט הראשון מסוגו, וששימש כהשראה לכל הלייב-איידים למיניהם. לקונצרט הוא הצליח לגייס את אריק קלפטון (בשיאה של התמכרות ההירואין שלו, לא הופיע לחזרות, אבל לפחות היה נוכח בסאונד צ'ק! ניתן לראות אותו בקליפ, חמוש בשפם שערורייתי), את בוב דילן, את בילי פרסטון (ההוא שניגן עם הביטלס ב Let it be), וגם את רינגו סטאר.

ג'ון לנון נתן הסכמה להשתתף גם הוא, אבל דרישה של ג'ורג' שג'ון יופיע לבדו גרמה למריבה בין ג'ון ליוקו, והוא נעדר מהקונצרט. גם לפול מקרטני היו סיבות למה לא לבוא ("היה נראה לי מוזר שאני רב איתם על כסף ואז בא לנגן איתם").
על אף היות הקונצרט הצלחה גדולה, כסף גדול בנגלדש לא ראתה ממנו. יותר מדי אוכלי חינם היו שם כנראה, כדי לגרוף חלקים מההכנסות.

טוב, לפחות הם נשארו עם שיר יפה:

Neil Young


היום לפני 67 שנה, ב-12 בנובמבר 1945, נולד בקנדה ניל פרסיבל יאנג.
הקריירה שלו, המתפרשת על פני כמעט חמישים שנה, נחשבת לאחת המשפיעות בתולדות הרוקנרול. גם כאשר נע בין סגנונות מוזיקליים שונים זה מזה, תמיד חזר לאחד משני נמלי הבית שלו: פולק אקוסטי רך, ורוקנרול שפיצי לביצים.

בסוף שנות השמונים, אחרי עשור שלם של נדידה במחוזות הדיסקו והמוזיקה האלקטרונית (חלק מזה כדי לעשות דווקא לחברת התקליטים לה היה כבול, שדרשה ממנו לעשות תקליטים בסגנון פולק עדין, שימכרו לפי הציפיות שלהם), הוא הוציא שני אלבומים שהשפיעו רבות על הגראנג': Freedom, ו – Ragged Glory. כך, אחרי יותר מעשרים שנות פעילות מצליחה הודבק ליאנג הכינוי "הסנדק של הגראנג'".

סתם לשם ההמחשה: פרל ג'אם, בשיאה, אחרי מכירות של מיליונים מהאלבומים שלה, בחרה ללוות את יאנג במסע ההופעות שלו שגם עבר אצלנו בשנת 1995 (הופעה בלתי נשכחת בבריכת הסולטן!!).

קורט קוביין בחר לכלול במכתב ההתאבדות שלו את השורה הידועה מתוך השיר Hey Hey, My My של יאנג: It's better to burn out than to fade away. יאנג הזדעזע עמוקות, והקדיש לקוביין את אלבומו Sleeps with angels. בנוסף, מאז ההתאבדות של קוביין, מדגיש יאנג את המילים "once you're gone you can't come back".בשעה שרוב חבריו לסצנת הרוקנרול של הסבנטיז מביכים את עצמם, הוא עדיין עושה מוזיקה טובה, מופיע במרץ וגם מוציא אלבומים מצויינים.

רק בשנה האחרונה הוא הוציא, יחד עם הקרייזי הורס – הלהקה שמלווה אותו מזה יותר מארבעים שנה לא רצופות – שני אלבומים. הספק לא רע בשביל פנסיונר.

הוא באמת ובתמים אחד הגדולים, ומלווה אצלי המון רגעים, שמחים ועצובים.

US Route 66

היום לפני 86 שנים, ב-11 בנובמבר 1926, נחנך אחד הכבישים היותר מפורסמים בתרבות האמריקאית, US Route 66.

שלל כינויים הוענקו לכביש הזה, ביניהם "האלכסון הגדול" שכן הוא מחבר בין שיקגו בצפון מזרח ארה"ב, לבין קליפורניה, בקצה הדרום מערבי שלה.

הכביש סייע לתושבים להגר מערבה בתקופת השפל הכלכלי של סוף שנות העשרים במאה הקודמת, וכן גרר שגשוג של אלו שהשכילו לפתוח עסקים לאורכו. הכביש גם מוזכר בספרו של ג'ון סטיינבק, "ענבי זעם", שם הוא מכונה "כביש האם".

בשנת 1985 הכביש הוסר מרשת הכבישים המהירים של ארה"ב.
והיה גם שיר בשם Route 66, אותו הקליטו הרולינג סטונז, דפש מוד, צ'אק ברי, ג'וני מאתיס וגם רוקפור שלנו.
הנה הוא בביצוע המקורי של נט קינג קול:

Sesame Street

היום לפני 43 שנים, ב-10 בנובמבר 1969, שודרה בארה"ב התכנית הראשונה של רחוב סומסום (Sesame Street, בלע"ז).

לארץ זה הגיע 14 שנים אח"כ, בשנת 1983. בעידן הטלוויזיה החד ערוצית, ניתן די בבטחה לומר שמרבית בני גילי גדלו על קיפי, מוישה אופניק וחבריו.
כוכבים אורחים רבים התארחו ברחוב סומסום, וכמו שזה נראה, האפשרות להופיע בתכנית ילדים גרמה להם להופיע קצת יותר משוחררים והרבה יותר מחויכים.

הנה, למשל, פול סיימון שר עם ילדה חמודה ומוזיקלית.
הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 32 שכבר עוקבים אחריו